הצלחה קטנה עדיפה על משימה גדולה שהילד נמנע ממנה

אנחנו רוצים להתקדם.

וזה טבעי.

אם הילד מסוגל לשחות 25 מטר, אנחנו רוצים 50.

אם הוא עבר מכשול אחד, אנחנו כבר מסתכלים על הבא.

אבל יש ילדים שעבורם המשימה הגדולה עצמה הופכת למחסום.

הם מסתכלים על כל המסלול ומוותרים לפני שהתחילו.

במקרים כאלה, אני מעדיף לעיתים לייצר הצלחה קטנה.

לא הצלחה מזויפת.

לא משימה קלה שאין בה שום אתגר.

אלא משהו שהילד יכול להתמודד איתו ולהרגיש:

"הצלחתי להתחיל."

למשל:

רק להיכנס למים.

רק לעבור את התחנה הראשונה.

רק לרוץ עד העץ.

רק להצטרף לקבוצה לחמש הדקות הראשונות.

ברגע שהילד נכנס לתנועה, לפעמים כל התמונה משתנה.

הוא כבר לא עומד מול המשימה.

הוא נמצא בתוכה.

וזה הבדל גדול.

הצלחה קטנה יכולה ליצור תנופה.

אבל חשוב לא להפוך אותה למקום קבע של הימנעות.

המטרה היא להשתמש בה כגשר לשלב הבא.