שתי אפשרויות, גבול אחד
יש ילדים שמגיבים כמעט לכל הוראה ב"לא".
לא להתלבש. לא להיכנס למקלחת. לא להתחיל אימון. לא לצאת מהבית.
במקום להיכנס לעימות ארוך, אני משתמש הרבה בעקרון פשוט:
המבוגר קובע את המסגרת — הילד מקבל בחירה בתוכה.
איך זה נראה?
במקום:
"אתה נכנס עכשיו לאימון!"
אפשר לומר:
"האימון מתחיל. אתה רוצה להתחיל בכדור או במסלול?"
במקום:
"תתלבש כבר."
אפשר לומר:
"מתלבשים עכשיו. אתה רוצה להתחיל בחולצה או במכנסיים?"
הבחירה אמיתית, אבל הגבול אינו עומד להצבעה.
למה אני משתמש בזה?
ילדים רוצים להרגיש שיש להם השפעה על מה שקורה להם.
אבל הם גם צריכים לדעת שיש מבוגר שמחזיק את המסגרת.
כאשר אנחנו נותנים בחירה מוגבלת, אנחנו מאפשרים לילד לתרגל קבלת החלטות בלי להעביר אליו אחריות שאינה מתאימה לו.
כלל חשוב
מציעים רק שתי אפשרויות שאנחנו באמת מוכנים לקבל.
אל תשאלו:
"רוצה ללכת להתקלח?"
אם אין באמת אפשרות לא להתקלח.
במקום זה:
"אתה רוצה להתקלח עכשיו או בעוד חמש דקות?"
ומה אם הילד לא בוחר?
אפשר לומר:
"אם קשה לך לבחור, אני אבחר הפעם."
בלי כעס ובלי איום.
הטעות שכדאי להימנע ממנה
אל תציגו עשר אפשרויות.
יותר מדי אפשרויות יכולות להפוך את הבחירה עצמה לעוד משימה.
נסו היום
בחרו ויכוח אחד שחוזר אצלכם בבית.
מחר, במקום לחזור על אותה הוראה חמש פעמים, תנו שתי אפשרויות שמובילות לאותה מטרה.
משפט ששווה לשמור: "אני קובע את המסגרת. אתה יכול לבחור איך לנוע בתוכה."
