איטליה, אבא ובן: המקומות שמצאנו בדרך

יצאתי לריצה של 18 ק״מ לאורך אגם גארדה. בשלב מסוים שמעתי מים ו�חלטתי לבדוק מאיפה הם מגיעים. כמה צעדים אחר כך עמדתי מול מפל שנשפך ישר לאגם.

אין שם מפרץ חנייה. מי שנוסע בכביש כנראה לא יראה אותו, וגם על אופניים קל לחלוף על פניו. ברגל יכולתי לעצור, לרדת אליו ולהישאר רגע. אחר כך המשכתי לכיוון הגשר התלוי על המצוק בצד המערבי של האגם. יצאתי לריצת בוקר; חזרתי עם אחד הזיכרונות הכי חזקים מהטיול.

לתכנן מספיק כדי שאפשר יהיה לשנות

הטיול הזה התחיל מבחינתי כבר בסוף יולי. נכנסתי לקבוצות בפייסבוק, קראתי חוות דעת, שאלתי שאלות וסימנתי בגוגל מפות כל מקום שסיקרן אותי. השלב הראשון היה לקנות כרטיסים לספטמבר. בדיעבד, חול המועד התאים לנו גם מבחינת מזג האוויר.

אחר כך הגיע הרכב השכור. מהר מאוד הבנתי שהוא יהיה חלק מהחוויה: הכבישים סביב האגמים ובין ההרים, העצירות מול הנוף והאפשרות לפנות פתאום לעיירה שלא הכרנו.

את הלינה השארתי גמישה ככל האפשר. אני אוהב להתקדם תוך כדי טיול, לראות איפה טוב לנו ולהחליט משם. במיוחד בטיול הזה, של אבא ובן לפני הגיוס, רציתי שיהיה לנו זמן גם ללכת קצת לאיבוד.

מאגם גארדה אל הכבישים של הדולומיטים

נחתנו בוורונה, קיבלנו משלמה סיקסט רכב ששודרג בהפתעה ונסענו צפונה לאורך הצד המזרחי של אגם גארדה. לריבה דל גארדה הגענו רק אחרי 19:30. המלון שלח לי בווטסאפ את הקודים לחדר, ללובי ולחניון, כך שהגענו ישר למקום מסודר ונוח.

בבוקר ירדנו לטיילת ופגשנו את הברבורים שכבר חיכו לתשומת לב. משם התחלנו לנוע סביב האגם: ארקו, הטיילת בצד המערבי, מפלי ורונה ואגם טנו. עצרנו להסתובב בעיירות, לשבת לאכול ולהיכנס למים. הריצה והמפל הנסתר היו חלק מאותו קצב — לצאת לדרך ולתת למה שמגלים בה קצת מקום.

בהמשך עלינו צפונה דרך טרנט ואגם מולבנו, עד ול גארדנה. ככל שהתקדמנו, האגם התחלף ביערות, בהרים ובכבישים מפותלים. בחרנו לינה שקטה באזור לאיון, וממנה יצאנו בכל יום לכיוון אחר.

בסצ׳דה הלכנו יחד מול שורת הפסגות. זה אחד הנופים שקשה להפסיק להסתכל עליהם, גם אחרי שמצלמים. ובכל זאת, לא כל יום היה צריך פסגה. חיפשנו גם מפלים, עיירות מרוחקות ופינות שקטות שאפשר להגיע אליהן ברכב ואז להמשיך ברגל. בבולצאנו עצרנו לפיצה, ובדרך היו עוד מסעדות, קפה, קינוחים וגלידה. כך יצא לנו סיור קולינרי קטן משלנו, בלי להזמין אחד.

מה שנשאר מהדרך

ביום האחרון ירדנו דרומה לכיוון השדה בוורונה. עוד הספקנו לעצור בטירה ובאגם, לאכול צהריים, ורק אז להחזיר את הרכב.

סימנתי מראש הרבה נקודות בגוגל מפות, וזה הפך את הניווט לפשוט. אבל חלק מהרגעים הטובים ביותר קרו כשסטינו מהמסלול: המפל שמצאתי בריצה, עצירה לקפה בעיירה שלא תכננו, והשיחות שלנו בין מקום למקום.

חזרנו עם תמונות יפות מהאגמים ומהפסגות. אני חזרתי בעיקר עם הזיכרון של הזמן שהיה לנו יחד, רגע לפני שהוא יוצא לדרך שלו.

ברק דוד | BTEAM