כלי מעשי

בחירת משימת הסיום

בסוף פעילות, שיעור או אימון אני אוהב לפעמים להשאיר לילד בחירה אחת.

לא:

"מה בא לך לעשות?"

אלא בחירה בין שתיים או שלוש אפשרויות שמתאימות למטרה.

לדוגמה:

"אתה רוצה לסיים בשתי בריכות מהירות או תרגיל טכניקה?"

"עוד פעם אחת בסולם או בטבעות?"

"ספרינט אחד או תרגיל כדור?"

כי הילד כבר עשה את עיקר העבודה.

המסגרת נשמרה.

ועכשיו יש לו הזדמנות לקחת אחריות על הדרך שבה הוא מסיים.

זה גם מאפשר לו לצאת מהפעילות עם חוויה של בחירה ולא רק של הוראות.

אחרי שהחובה הסתיימה, אפשר לתת לילד לבחור את הפעולה האחרונה:

"אחרי שסידרנו, אתה רוצה לבחור את הספר או את המשחק לפני השינה?"

המטרה היא ליצור מקומות קטנים שבהם הילד מתרגל בחירה בתוך מסגרת ברורה.

לא:

"אם תעשה את האימון, תקבל לעשות מה שבא לך."

זו אינה בחירה בתוך המסגרת אלא עסקה.

בחירת משימת סיום היא חלק מהפעילות עצמה.

בסיום משימה שהילד בדרך כלל מבצע לפי הוראות בלבד, הציעו לו שתי דרכי סיום.

אחר כך שאלו:

"למה בחרת דווקא בזה?"

לא כדי לשפוט.

כדי לתת לו להסביר את הבחירה שלו.

משפט ששווה לשמור: "עצמאות לא נוצרת ביום אחד. היא נבנית מהרבה החלטות קטנות."

עוד כלים מעשיים