קדרון, לפני שהיום מתחיל | 14.10.26
ריצת הבוקר בקדרון התחילה בעלטה מוחלטת. שעון החורף עוד לא הגיע, ובימים האלה הזריחה מופיעה רק לקראת סוף האימון, מעט אחרי 06:35.
הנסיעה לנקודת המפגש היא האתנחתא היחידה לפני אימון האינטרוולים. חמש דקות של כביש שקט ורדיו. נדמה שבשעות שלפני עלות השחר מנגנים את השירים הכי טובים. הקצב רגוע, והצלילים חודרים עמוק ללב. אלה רגעים שבהם אפשר להקשיב למילים ולמנגינה, כי שום דבר לא באמת מסיח את הדעת.
אני מגיע לחנייה בקדרון. השקט הוא נחלתנו הבלעדית. מדי פעם חולפת על פנינו קלנועית חשמלית ובה כמה עובדים תאילנדים, בדרכם לשדות ולמטעים. כלבי המושב שרועים בנחת על המדשאות הרחבות שבפתח המשקים לאורך הרחוב המרכזי.
החימום שלנו הוא 3.25 קילומטרים. מספר מדויק, מדוד לפי ה־GPS, שאימצנו כבר לפני כמה שנים. מסלול הלוך ושוב: עוברים את ״הצומת של הפרות״, מטפסים בעלייה המתונה, ובסופה מבצעים את הסיבוב המוכר. בירידה כבר מרגישים את הרוח בפנים.
זה השלב שבו אני עדיין נינוח. הדופק בינוני־נמוך, הרגליים מעט כבדות. בכל הרמת רגל אני מנסה לשים לב לטכניקה, לשמור על התנועה ולוודא שאני לא סוטה יותר מדי מהציר.
החימום מסתיים. מכוונים את השעונים ומתחילים.
הבוקר מחכה לנו חמש חזרות: ארבע דקות ריצה בקצב גבוה מאוד, ואחריהן שתי דקות הפוגה להסדרת הנשימה. כל אחד מאתגר את עצמו, מנסה לשפר את הקצב שלו. המבחן העיקרי הוא להחזיק קצב אחיד לאורך כל חמש החזרות, גם כשהעייפות מצטברת.
האינטרוול הראשון מסתיים בקצב של 4:15 דקות לקילומטר. בארבע דקות עברתי כמעט קילומטר. עכשיו צריך לעשות את זה עוד ארבע פעמים.
בין ריצה להפוגה, בין מבט בשעון לניסיון להסדיר נשימה, השחר עולה. רכבים מתחילים לנוע על הציר. חלקם בדרך לעבודה, אחרים לצרכנייה, ויש מי שנוסעים דרך המושב אל השדות.
מגיע שלב השחרור. באור הבוקר רואים את העצים העצומים במלוא הדרם. אל רחש הציפורים מצטרפים קולות של אנשים, של רכבים, של יישוב שמתעורר לבוקר שגרתי.
בחזרה לרכב, גם הרדיו כבר שינה את הקצב. הצלילים רועשים יותר, אנשים מתחילים לעמוד בפקקים. אני פותח חלון ונותן לרוח לגלוש על פניי.
זה רגע של נחת אמיתית. הגוף עוד מלא בתחושת הריצה, ואני מרגיש כמעט שיכור ממנה. המאמץ הסתיים, הנשימה נרגעת, ויש בי שקט.
בוקר ללא רעשי מלחמה וללא אזעקות. בוקר שגרתי, שאפשר לרגע להעריך את עצם קיומו.
בשבילי, הריצה היא התרופה הזולה ביותר. כמו שאני מאמין בהשקעה בפנסיה, אני מאמין שצריך להשקיע גם במצב הרוח שלנו לאורך זמן. לתת מקום לנשימה, למחשבות טובות, למשהו שמחזק אותנו מבפנים.
שלוש פעמים בשבוע אני יוצא לרוץ, בלי טלפון ובלי הסחות דעת. ובדרך חזרה מקדרון אני מרגיש כמה ההשקעה הזאת מחזירה לי.
לסיכום
ריצת בוקר בקדרון שמתחילה בחושך ומסתיימת בשחר – חמישה אינטרוולים בקצב 4:15 לק״מ, ובסופה נחת, שקט והשקעה אמיתית במצב הרוח.
שתף את המאמר
רוצה לקבל עדכון על כתבה חדשה?
הצטרף לערוץ הווטסאפ הרשמי שלנו וקבל ראשון את כל התכנים, העדכונים והטיפים ישירות לנייד.
איך "הילד שלא מרשה לעצמו לטעות: כשהרצון להצליח בספורט הופך לפחד מכישלון" יכול להיות השינוי הבא שלך?
הכתבה הבאה תחשוף בפניך עולם חדש של אפשרויות.
פרפקציוניזם אצל ילדים בספורט: כשהרצון להצליח הופך לפחד מכישלון