לתאר במקום לשבח
אני בהחלט מחמיא לילדים.
אבל אני משתדל לא להסתפק רק ב:
"אלוף." "תותח." "כל הכבוד."
למה?
כי לפעמים הילד לא יודע על מה בדיוק הוא מקבל את המחמאה.
אני מעדיף לתאר את מה שראיתי.
לדוגמה
במקום:
"כל הכבוד!"
אפשר לומר:
"ראיתי שבפעם הראשונה לא הצלחת, ובפעם השנייה שינית את האחיזה."
במקום:
"איזה אלוף אתה!"
אפשר:
"שמרת על הקצב גם כשהתחלת להתעייף."
במקום:
"אתה שחיין מצוין."
אפשר:
"היום הכנסת את הראש למים למרות שחששת מזה בתחילת השיעור."
מה ההבדל?
הילד מקבל מידע.
הוא מבין איזו התנהגות הובילה להתקדמות.
התמדה. שינוי דרך. סבלנות. אומץ. ריכוז.
אלה דברים שאפשר לחזור עליהם.
אין צורך להפסיק להגיד "כל הכבוד"
לא צריך להפוך את הבית או האימון למעבדה.
אפשר לומר:
"כל הכבוד — שמתי לב שלא ויתרת."
המחמאה נשארת, אבל מקבלת תוכן.
הטעות שכדאי להימנע ממנה
לא להפוך כל פעולה פשוטה למחמאה ענקית.
ילדים מרגישים כשהתגובה אינה תואמת את מה שקרה.
עדיף משוב קטן ומדויק ממחמאה מוגזמת.
נסו היום
פעם אחת היום, במקום לומר רק "כל הכבוד", השלימו את המשפט:
"שמתי לב ש..."
ותארו משהו שראיתם בפועל.
משפט ששווה לשמור: "אל תגידו לילד רק שהוא הצליח. עזרו לו להבין איך הוא הגיע לשם."
