30 שניות לפני שעוזרים

מתי להשתמש בכלי?

כשהילד אומר: "אני לא מצליח", "אני לא יודע", "תעשה לי", או פשוט נעצר ומחפש מיד את המבוגר.

מה עושים בפועל?

לא עומדים מולו בשתיקה מתוחה ולא בוחנים אותו.

נשארים קרובים ורגועים, ונותנים לו מעט זמן לחשוב, להתארגן ולנסות דרך נוספת.

אפשר לומר:

"אני פה. תנסה עוד רגע בעצמך."

או:

"מה אתה חושב שאפשר לנסות עכשיו?"

אם אחרי 30 שניות הילד עדיין זקוק לעזרה, כמובן שעוזרים — אבל משתדלים לתת רק את מידת העזרה הנחוצה, ולא לקחת ממנו את המשימה כולה.

למה אני משתמש בכלי?

כי המטרה איננה לגרום לילד להסתדר תמיד לבד.

המטרה היא שילמד שלא בכל רגע של קושי מגיע מיד מבוגר שפותר עבורו את הבעיה.

לפעמים עוד חצי דקה היא בדיוק הזמן שבו הילד מגלה רעיון, מתקן את עצמו או מצליח בניסיון נוסף.

הטעות שכדאי להימנע ממנה

אל תהפכו את 30 השניות למבחן:

"נו, נראה אם אתה מסוגל."

המסר צריך להיות של אמון, לא של לחץ.

נסו היום

בחרו סיטואציה אחת בלבד שבה בדרך כלל אתם ממהרים לעזור.

היום — חכו 30 שניות.

לא כדי להקשות על הילד.

כדי לתת לו מקום לגלות מה הוא כבר מסוגל לעשות.

משפט ששווה לשמור: "אני לא ממהר לעשות במקומך, כי אני רוצה לתת לך הזדמנות לגלות שאתה יכול."