ביטחון עצמי לא נבנה רק ממחמאות

"אתה אלוף."

"את מדהימה."

"איזה תותח."

מחמאות נעימות.

גם אני משתמש בהן.

אבל אם אנחנו רוצים לבנות ביטחון עצמי עמוק אצל ילדים, מחמאה לבדה אינה מספיקה.

ילד יכול לשמוע עשר פעמים שהוא מסוגל.

אבל הרגע שבאמת משנה אותו הוא הרגע שבו הוא חווה את עצמו מסוגל.

הוא פחד — ונכנס למים.

הוא נפל מהמכשול — וחזר לניסיון נוסף.

הוא התקשה בריצה — אבל סיים את המסלול.

הוא חשש מהקבוצה — ובכל זאת הצטרף.

אלה רגעים שבהם הילד אוסף ראיות על עצמו.

לא בגלל שמישהו אמר לו שהוא חזק.

אלא כי הוא ראה את עצמו פועל בתוך קושי.

לכן אני מעדיף לחזק את הדרך ולא רק את התוצאה.

במקום:

"איזה אלוף!"

אפשר לומר:

"ראיתי שהיה לך קשה ובכל זאת המשכת."

במקום:

"אתה ממש אמיץ."

אפשר:

"בהתחלה פחדת להיכנס למים, ואחר כך בחרת לנסות."

המסר הופך ממחמאה כללית למשהו שהילד יכול להבין ולשחזר.

מה עשיתי שהצליח?

התמדתי.

ניסיתי שוב.

ביקשתי עזרה.

נשמתי.

לא ויתרתי.

זה חומר הגלם של ביטחון עצמי.