הילד לא צריך לבחור את הגבול, אבל הוא יכול לבחור איך לנוע בתוכו

יש הבדל בין לתת לילד בחירה לבין להעביר אליו את האחריות על כל הסיטואציה.

ילדים זקוקים לבחירה.

היא נותנת להם תחושת השפעה.

מלמדת אותם לקבל החלטות.

ומאפשרת להם להרגיש שהקול שלהם חשוב.

אבל ילדים גם זקוקים למסגרת.

למבוגר שיודע מתי יוצאים.

מה בטוח.

מה נכון.

ומה לא עומד כרגע למשא ומתן.

לכן אני אוהב את העיקרון:

המבוגר קובע את הגבול. הילד יכול לבחור איך לנוע בתוכו.

האימון מתקיים.

אבל אפשר לבחור אם להתחיל בכדור או במסלול.

צריך להתארגן.

אבל אפשר לבחור איזה בגד לובשים קודם.

הגיע הזמן לצאת.

אבל אפשר לבחור אם לקחת את הכדור או את האופניים.

הבחירה אינה "האם לעשות".

הבחירה היא "איך להתחיל".

זה נשמע שינוי קטן, אבל הוא משנה מאוד את הדינמיקה.

במקום מאבק בין כוח של מבוגר לכוח של ילד, נוצרת מסגרת שיש בתוכה מקום לעצמאות.