עצמאות מתחילה כשאנחנו מפסיקים לעשות במקומם

אנחנו רוצים ילדים עצמאיים.

אבל הרבה פעמים אנחנו עושים עבורם כמעט הכול.

מזכירים.

מסדרים.

סוחבים.

עונים.

ממהרים.

ואז, בשלב מסוים, אנחנו אומרים:

"למה אתה לא עושה שום דבר לבד?"

עצמאות אינה מופיעה ביום אחד.

היא נבנית מהרבה הזדמנויות קטנות שבהן הילד לוקח אחריות שמתאימה לגילו.

בספורט זה יכול להיות להכין את הציוד.

לזכור את בקבוק המים.

לבחור משימה.

לנסות לפני שמבקשים עזרה.

בבית זה יכול להיות לארוז תיק, לסדר בגדים, לדבר בעצמו עם אדם אחר או לזכור משימה קטנה.

השלב הקשה הוא דווקא אצל המבוגר.

כי לפעמים הילד יעשה את זה לאט יותר.

פחות מסודר.

פחות טוב מאיתנו.

ואם בכל פעם אנחנו מתקנים מיד, המסר הופך להיות:

"עדיף שאמא או אבא יעשו."

אני מעדיף לשאול:

מה הילד כבר מסוגל לעשות בעצמו, גם אם לא בצורה מושלמת?

זה המקום שבו כדאי להתחיל.